גמרא
פירוש
קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור יורה דעה רע״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור יורה דעה רע״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:ג׳
אמ׳ רב קלף הרי הוא (כדוכטוסטוס) [כדוכסוסטוס מה דוכסוסטוס]א כותבין עליו מזוזה, אף קלף כותבין עליו מזוזה וכן הילכ׳ אבל תפיליןב אין נכתבין על (הדוכטוסטוס) [הדוכסוסטוס]ג אלא על הקלף בלבד.
רבי׳ האיי ז״ל:ד קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהואה שמע ישראל.
ורמינהי קלף (ודוכטוסטוס) [ודוכסוסטוס]ו כדי לכתוב עליו מזוזה, דאלמא בעינן שיעור שתי פרשיות.
ופרקינן מאי מזוזה דקאמ׳ הכא מזוזה שבתפילין, וקארי ליה לתפילין מזוזה.
וסייעתיה,ז ר׳ זכאי אומ׳ משמוח אף עם הקציצהט טהור עד שיגיע למזוזהי עצמה.
ומקשינן הא(י) [מ]דקתניכ סופה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין (דילמ׳) [דאלמא]ל רישה לאו בתפילין. ומחסרינןמ ליה.
אמ׳נ רב (דוכטוסטוס) [דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס]ס כותבין עליו תפילין.
מנהגא, מייתיע מגלת[א]פ דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי, ומאתח לה עד דיביש, וקליף [ליה]צ עד דהוין [תרין]ק פיסקי, [ו]נזהרר שלא ינקב. וקאי קלף לחודיה, ומעביד ליה לקלף שהוא (אפה) [אפא]ש דמגילתא מכלפי בשרת תובא בעפצא לשמה, וכתיבב פרשיות (של) [על]ג מקום בשר.ד וההוא גיסא אחרינא דאיקליף מיניה [הוא]ה הנקרא (דוכטוסטוס) [דוכסוסטוס],ו כורך בו את הפרשיות (ומנק) [ומנח]ז להו בקבאעאח דהוא שלחא דתפילין,ט מנהגא הכי הוא.
וקא אמ׳ רב כי ה[י]כי (דתותבין) [דכותבין]י תפילין על הקלף דהוא (אפה) [אפא]כ (דמגליל) [דמגילתא],ל הכין נמי כותבין תפילין על (הדוכטוסטוס) [הדוכסוסטוס]מ דאיקליף מיקלף,נ אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר.
ומותבינן ליה, הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזו[זה]ס על (הדוכטוסטוס) [הדוכסוסטוס]ע קלף במקום בשר (דוכטוס) [דוכסוסטוס]פ במקום שיער.
ופריק רב, אםצ כתב על (הדוכטו/׳) [הדוכסוסטוס]ק יצא מ[י]הור על הקלף מצוה מן המובחר ושאני מצוהש.
ומותבינן, שינה בזה ובזה פסול.
ופרקינן בשבת לענין מזוזה, ובמנחותת לענין תפילין.
(ואפה) [ואפא]א דמגילתא דהואב גיסא דמיקרי קלף הוא במקום השיערג בודאי,ד ומן גואי דיליה כותבין.
(וכן אמרי) [ודקאמר]ה במזוזה כותבין על (דוכטוסטוס) [דוכסוסטוס]ו ז במקום שיער, (לאו במקום שער ממש) לאו במקום שיערח ממש, דאו סלקא (דעתה) [דעתא אפא]ט דמגילתא הוא, רישאי בהדיאכ הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף, והרי (הוא זה) [יצא]ל מקום שיער גופו בכלל הקלף.מ אלאנ מאי מקום שיער, הוא מקום שנקלף ממנו הקלף שנמצאס (בנגד) [כנגד]ע מקום שיער.פ
נמצא קלף עומד לבדו ומקום שיער (העיקר) [העקור]צ בו, ואין כותב שם כלוםק לתפילין אלא מן אפי׳ אחריאתא. (ודוכטוס׳) [ודוכסוסטוס]ר עומד (לבן) [לבדו]ש והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו, ואין כותב מזוזה עליו מאותן הפנים אלא מן הפנים האחרות.ת
והא שמעתא דרב דקאמ׳ דוכסוס׳ הרי הוא כקלף וקא מיפרשא לאכשורי תפילין על (דוכ/טוסטוס) [דוכסוסטוס],א קא מותבי ליה לרב שינה בזה ובזה פסול.
(וחד) [וקא]ב מיפרקא חד פירוקא אידי ואידי במזוזה.
ועוד מיפרקא שינה בזה ובזה תנאיי היא (והא) [וקא]ג קאיי רב (ביחידאה) [כיחידאה].ד
ור׳ פפא קא (מוקיש) [מוקים]ה ליה לרב (כתבא) [כתנא]ו דבי מנשה, דתניא (כתבא) [כתבה]ז על הנייר ועל המטלית [פסולה]ח ועלט הקלף ועל הגויל ועל הדוכסוסטוס כשרה. וליכא לאוקומה במזוזה, שאין מזוזה נכתבת על הקלף, הולכך בתפילין היא. ואו משום דקתניי גויל ותפילין [לא]כ מיכתבן על הגויל, כי קתני גויל לענין ספר תורה.ל
ואתינן נמי לסיועימ לרב דאמ׳ כותבין תפילין על דוכסוסטוס (מתני׳) מדקתנינ תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין (דאמ׳ למה) [מקדושה חמורה לקדושה קלה. ודייקינן מדקא יהיב טעמא לפי שאין מורידין, דאלמא]ס או לאו הכי היו עושין מזו׳ מן התפילין. ואמרי דכיון דמזוזה אין נכתבת על הקלף שמעי׳ (דתני) [דהני]ע תפילין (אדכוסטוס) [אדוכסוסטוס]פ הוו כתיבין, ואו לאו קדושה חמורה הוו נעשית מזוזה.
והדר פרכינן דלא הויא האי סייעא דרב,צ דהא ר׳ מאיר היה כותב מזו׳ על הקלף, ותפילין שבלו על הקלף היו, או לאו קדושה חמורה היו נעשית מזוזה.
השתא דאתית להכי, ההיא דאוקמיה ר׳ פפא נמי לרב כתנא דבי מנשה, ואוקמה בתפילין משום דמזוזה אין נכתבת על הקלף, והרי היא נכתבת על הקלף. לרב נמי עיקר שמעתיה (ו)ת(י)רצהק הכין, דוכסוסטוס וקלף לעניין מזוזה שוין נכתבת על זה ועל זה, אבל תפילין אין נכתבות על דוכסוסטוס. וכן הילכ׳ וכן מנהג. עד הנה מדברי רבי׳ האיי גאון ז״ל.
רחז״ל:ר קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהוא שמע ישראל וג׳.
ורמינהי קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, והא מזו׳ שתי פרשיות היא.
ושנינן, מאי מזוזה דקתני הכא מזוזה שבתפילין, כלומ׳ בית אחד שבתפילין שהיא כל בית פרשה אחת.
ואקשינן נמי, ומי קרית לתפילה מזוזה.
ושנינן, אין דתניא רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים וכו׳ עד (ארבע זבאי או משמן) [רבי זכאי או׳ משמו]ש הנוגע בקציצהת טהור עד שיגע במזוזה עצמה. פיר׳ קציצה הטבלא, מזוזה הבית עצמה.
ואקשינן, והא(י)א מדקתני סופה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין אלמא רישה במזוזה וכו׳.
אמ׳ רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף [מה קלף כשר לכתוב עליו תפילין אף דוכסוסטוס]ב כשר לכתוב עליו תפילין. פיר׳ מייתי עור ומעביד ליה בתמרי וקמחא דשערי, ומאתח ליה עד דיביש, וקליף [ליה]ג לתרי אנפי ומזדהר ביה שלא ינקב. (ואפה דעור דהוא כלפי בשר מעבד ביה בעפצא לשמה ומיקרי מגילתא)ד (וכתוב) [וכתיב]ה פרשיות על מקום בשר. וההוא גיסא (אחד) [אחר׳]ו דאיקליף מיניה הוא הנקרא דוכסוסטוס. כורך בו את הפרשיות ומנח (להי) [להו]ז בקיבעא דהוא שלחא דתפילי, הכין מלאכתן כמו שפירשנו.
וקאמ׳ רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילתא, הכי נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקליף מן הקלף, על איזה מהן [ש]כתב כשר.
ואותבי׳ ליה דרב,ח הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף במקום בשר, ומזו׳ על דוכסוס׳ במקום שיער הלכה למשה מסיני.
ודחינן למצוה.
והתניא שינה בזה ובזה פסול.
ופרקי׳ הכא (דתקני)ט שינה בזה ובזה פסול במזוזה, ובמנחותי משנינן לענין תפילין.
(ואפה) [ואפא]כ דמגילתא דמיקרי קלף היא במקום שיער, והאי מן (/נויי) [גוי׳] כתבי׳. והא דקאמרי במזוזהל על דוכסו׳ במקום שיער, לאו במקום שער ממש, דאומ סלקא דעתא (אפה) [אפא]נ דמגילתא היא, (ד)רישאס בהדיא הילכ׳ למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא (/ב)מקוםע שיער גופו בכלל הקלף. אלא שמ׳ מינ׳ מקום שיער היא מקום שנקלף הקלף מש(ו)םפ שנמצא כנגד מקום שיער.
נמצא קלף עומד (לבוא) [לבדו]צ ומקום שיער (העיקר) [העקור]ק בו, אין כותבין שם כלום לתפילין (אמ׳) [אלא]ר מן [אפיה] האח(ר)נים. ודוכסוס׳ עומד לבדו והמקום שהיה דבוק (בו) על בשר הבהמה [בו],ש אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מן הפנים האחרות.
והא דרב דאמ׳ דוכסוס׳ הרי הוא כקלף, וקא מפרשא לאכשורי תפילין על דוכסוס׳.
ומותבי׳ ליה לרב שינה בזה והזה פסול.
ופרקינן אידי ואידי במזוזה.
ותוב מפרק שינה בזה ובזה תנאיי היא וקאיי רב ביחידאה.ת
ור׳ פפא מוקים לה לרב כתנא דבי מנשה, דתניא (כתבא) [כתבה] על הנייר ועל המטלית [פסולה]א ועל הקלף ועל הגויל ועל דוכסוס׳ כשרה. וליכא לאוקמה במזוזה, דמזוזה אינה נכתבת אקלף, הולכך בתפילין היא. ואו משום דקתני גויל ותפילין אגויל לא מיכתבן, (ו)אוקמה (א)גויל לענין ספר תורה.
נימ׳ מסייעא ליה לרב דתניא תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ודיקינן הא מורידין עושין מזוזה מן התפילין, מאי לאו (דכתיבה) [דכתביה] אדוכסוסטוס.
ודחינן לא (דכתיבה) [דכתביה] הני תפילין אקלף, ומשום דאין מורידין הא מורידין עושין מן התפילין מזוזה.
ואקשינן וכי מזוזה אקלף כשרה היא.
ושנינן אין (פיר׳) [כר׳] שמעון בן אלעזר דתני ר׳ מאיר היה כותבה על קלף מפני שהיא משתמרת.
ואמרי השתא דאתית (לה כי) [להכי] הא דאוקמיה ר׳ פפא לרב כתנא דבי מנשה, ואוקמה בתפילין משום דמזוזה אינה נכתבת על הקלף, והא אשכחן ר׳ מאיר דמפרש [דנכתבת]. לרב נמי עיקר (שמניתה) [שמעתיה] תרצה הכי, דוכסוס׳ וקלף לעניין מזוזה (שאין) [שוין] נכתבת על זה ועל זה, אבל תפילין אין נכתבות על דוכסוס׳, וכן הילכ׳ וכן מנהג. עד הנה מדברי (רשצז״ל) [רחז״ל].
ר׳ משה בריה דר׳ מימון גאון זק״ל:ב שלשה עורות הן גויל וקלף ודוכסוסטוס. כיצד לוקחין עור הבהמה או עור החיה ומעבירין שיער ממנו תחלה, ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך (מעבירין) [מעבידין]ג אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו אחדד מדברים (שמקבצים) [שמכווצין]ה את העור ומחזקין אותו, וזהו הנקרא גויל.
ואםו לקחו העור אחר שהעבירו שערו׳ וחלק אותו בעביר לשנים כמו שהעבדנין (עושה) [עושין]ז עד שיעשה שני עורות, אחד דק והא שממול השיער, ואחד עבה והוא שממול הבשר, ועבדו אותו במלח ואחר כך בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו, זה החלק שממול השיער נקרא דוכסוסטוסח וזה ממול הבשר נקרא קלף על שם שנקלף מעל גבי הבשר.ט
הלכהי למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער ממש,כ (ושיהא) [ושיהיו]ל כותבין תפילין על הקלף וכותבין במקום הדבוק בבשר ממש,מ (ושיהוא) [ושיהיו]נ כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותיבן במקום שיער. וכל המשנהס וכותבע בקלף במקום שיער או בגויל במקום שיער ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול.
אע״פפ שכך הוא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר, ולא נאמ׳ גויל אלא למעט הדוכסוסטוס שאם כתב עליו ספר תורהצ פסול, ואםק כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשרה לא נאמ׳ על דוכסוסטוס אלא למצוה. עד הנה דברי רבי׳ משה ז״ל ביר׳ מימון ז״ל.
ודאמר(י)ר ודחינן למצוה, פיר׳ למצוה כלומ׳ למצוה מן המובחר.מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א רי״ף.
ב ברי״ף, ותפילין.
ג רי״ף.
ד מובא כמעט בלשונו בר״ח הנדפס בסתמא. ור״ח דלקמן הוא בנוסח שונה.
ה לפנינו, שהיא.
ו לפנינו ור״ח.
ז בר״ח, וסיעתא.
ח כ״ה בד״ס ור״ח. ולפנינו, משמו אומר.
ט כ״ה בר״ח. ולפנינו ליתא ג׳ המילים.
י כ״ה בר״ח. ולפנינו, שיגע במזוזה.
כ ר״ח וכלפנינו.
ל ר״ח.
מ כד״ס דגריס, חסורי מחסרא והכי קתני, כו׳. ולפנינו, הכי קתני, כו׳. ובר״ח, ומתרצינן.
נ מכאן בערוך ערך דכסוסטוס, ובאשכול ח״ב עמ׳ 39. ומהערוך הובא באו״ה ת׳ סי׳ רמ״ז.
ס ערוך ור״ח. ובאשכול השמיט, הרי הוא. ובסוף גריס, אדוכסוסטוס.
ע באשכול, הכין איתי מייתינן. ומשמיט, מנהגא.
פ שאר.
צ שאר.
ק שאר.
ר ר״ח.
ש שאר.
ת ר״ל שמעבד הקלף שהוא פני המגילה מצד שכלפי בשר שבו.
א באשכול ליתא.
ב בערוך ור״ח, וכותב.
ג ערוך ור״ח.
ד ה׳ המילים אינם באשכול.
ה ערוך ור״ח. ובאשכול, נקרא.
ו שאר.
ז ערוך ואשכול. ובר״ח משמיט, ומנח להו.
ח המילה אינה מובנת. ובנחל אשכול הגיה, בגבייהו א״נ בקמיע. אך בשאר ככאן.
ט כמנחות לה.. ע״כ באשכול.
י שאר.
כ שאר.
ל שאר.
מ בשאר, דוכסוסטוס.
נ = מקלף, שבאו״ה ור״ח. ובערוך, מקליף.
ס לפנינו. ובשאר, מזוזה.
ע בשאר, דוכסוסטוס.
פ לפנינו ושאר.
צ בשאר, שאם.
ק בשאר, דוכסוסטוס.
ר בשאר, מיהא.
ש בשאר ליכא לד׳ המילים.
ת לב..
א שאר. ומכאן גם באשכול הנ״ל.
ב באשכול, דהאי.
ג בערוך ואשכול, מקום שיער. ובר״ח, במקום שיער.
ד באשכול ליתא.
ה ערוך. ובאשכול, ודאמרינן. ובר״ח, וזה דאמרינן.
ו שאר.
ז באשכול, מזוזה על דוכסוסטוס כותבין.
ח באשכול ליכא לג׳ המילים.
ט ערוך וכר״ח. ובאשכול במקום ס״ד, הכי. וגריס נמי, אפא.
י בערוך, מרישא.
כ הלשון קשה. ויתכן דצריך להוסיף, קתני. ובאשכול ליכא לב׳ המילים וגריס, והא.
ל ערוך ור״ח.
מ באשכול גריס במקום והרי כו׳, ומקום השער בכלל קלף. ור״ל דמדקתני רישא קלף שבודאי הוי מקום שער, ע״כ סיפא דדוכסוסטוס אינו מקום השער.
נ בערוך ור״ח מוסיף, ש״מ.
ס באשכול, נמצא כותב.
ע שאר.
פ ע״כ באשכול. ושם ממשיך בנוסח אחר.
צ כ״נ.
ק בערוך ליתא.
ר שאר.
ש שאר.
ת . ע״כ בערוך.
א ר״ח.
ב ר״ח.
ג ר״ח.
ד ר״ח.
ה בר״ח, מוקי.
ו ר״ח.
ז לפנינו ור״ח.
ח לפנינו. וגם בר״ח ליתא.
ט כ״ה בר״ח. ולפנינו, על.
י בר״ח, דאית בה.
כ ר״ח.
ל כד״ס אות מ׳ דלא גריס, אלא.
מ בר״ח, לסיועיה.
נ בר״ח, מדתניא.
ס ר״ח.
ע ר״ח.
פ ר״ח.
צ בר״ח, הא סיעתא לרב.
ק ר״ח.
ר דבריו מיוסדים על פי׳ רה״ג דלעיל. ובד׳ כתב כלשון רה״ג ואינו כלשון ר״ח שכאן.
ש כד״ס. ולפנינו, רבי זכאי משמו אומר.
ת כד״ס. ולפנינו ליכא לב׳ המילים.
א לפנינו.
ב כ״נ.
ג ד׳.
ד משפט זה השתבש וכדמוכח בדבריו לקמן דמפרש קלף ודוכ׳ כרה״ג. ויתכן דצ״ל, ואפא דעור דהוא כלפי שער מעביד ליה בעפצא לשמה כלפי בשר ומיקרי קלף. וצ״ע.
ה רה״ג.
ו רה״ג.
ז רה״ג.
ח נדצ״ל, לרב. א״נ, אדרב.
ט יתכן דצ״ל, דקתני. ויתכן דמיותר.
י לב..
כ ד׳.
ל נראה להוסיף, כותבין. וכלפנינו.
מ נדצ״ל, דלאו.
נ ד׳.
ס רה״ג.
ע ד׳.
פ ד׳.
צ ד׳.
ק כ״נ.
ר ד׳.
ש ד׳.
ת יתכן דצ״ל כד׳, כיחידאה.
א לפנינו.
ב הל׳ תפילין פ״א ה״ו.
ג בד׳, מעבדין.
ד בד׳ ליתא.
ה ד׳.
ו ה״ז.
ז ד׳.
ח בד׳ שלפנינו גריס בהפך. אך בכס״מ שם מביא לב׳ הנוסחאות, ע״ש.
ט ו׳ מילים אלו אינם בד׳.
י ה״ח.
כ בד׳ ליתא.
ל ד׳.
מ בד׳, הבשר. וליכא, הדבוק וממש.
נ ד׳
ס בד׳ ליתא.
ע בד׳, הכותב.
פ ה״ט.
צ בד׳, הספר.
ק בד׳, וכן אם.
ר כוונתו לדברי ר״ח לעיל.
הערות
Gemara
Peirush